מדוע מנהלת מחלקת התזונה בבית החולים רמב'ם דוברת בכנס תזונה כשהחסות של ההרצאה שלה זה מטעם מועצת החלב.
צילום זה מתוך מסמך שמפרט את תוכן ההרצאה משנת 2012, בדגש על כיצד לעמוד ביעדי המלצות התזונה, שכידוע לכולם נכתבו על ידי התאגידים ומועצת החלב.
ד"ר גילה רוזן משמשת כיום מעבר לתפקידה ברמבם, גם כמחנכת לתואר ראשון דורות שלמים של דיאטנים ותזונאיות באוניברסיטה העברית ברחובות ובמכללת תל-חי.
היא גם עורכת ראשית של מגזין לענייני תזונה קלינית.
ד"ר גילה רוזן משמשת כיום מעבר לתפקידה ברמבם, גם כמחנכת לתואר ראשון דורות שלמים של דיאטנים ותזונאיות באוניברסיטה העברית ברחובות ובמכללת תל-חי.
היא גם עורכת ראשית של מגזין לענייני תזונה קלינית.
לאורך הקריירה היא עובדת בצמוד עם אנשי מקצוע שיש להם קשר עבודה ישיר עם מועצת החלב, כמו פרופ' נעמה קונסטנטיני וד"ר צופיה איש-שלום.
בשנת 2005 קיבלה מלגה משטראוס-עלית לביצוע סקר תזונתי של צריכה לילדים בגיל הרך, וזכתה במלגות נוספות מנסטלה, ומשרד התמס שממנו קיבלה מימון לשנתיים.
היא השתתפה בשנת 1999 כנס ארצי לדיאטנים מטעם מכון דנונה למחקר, עבודת הדוקטורט שלה הייתה בנושא "השפעת תוספת סידן מבוקרת על מסת העצם בנערות מתבגרות עם חסר תזונתי.
היא גם מנהלת פורום תזונה קלינית ברשת, והיא ממליצה שם בחום על המון מוצרי חלב.
את הקשרים של בכירי מערכת התזונה והבריאות בישראל ניתן למצוא בכל נקודת מפתח בבתי וקופות החולים, באקדמיות ובבתי הספר לתזונה, בקבלת מלגות וקרנות סקר או מחקר מהתעשייה.
ואין מה לעשות, הכסף הגדול נמצא שם, אצל חברות התרופות ותעשיית המזון, ולא במגזר הציבורי. העבודה עם התעשיות מתגמלת ומפנקת, ושווה לעגל פינות ולקרוא מחקרים ממומנים רק של התעשייה, ולתמוך רק בתעשייה. המשכורות שוות, התנאים והיוקרה שווים, אך המחיר הוא לעולם לא להטיל במוצרי התעשייה ספק, לא בתרופות ולא במזון,
בשנת 2005 קיבלה מלגה משטראוס-עלית לביצוע סקר תזונתי של צריכה לילדים בגיל הרך, וזכתה במלגות נוספות מנסטלה, ומשרד התמס שממנו קיבלה מימון לשנתיים.
היא השתתפה בשנת 1999 כנס ארצי לדיאטנים מטעם מכון דנונה למחקר, עבודת הדוקטורט שלה הייתה בנושא "השפעת תוספת סידן מבוקרת על מסת העצם בנערות מתבגרות עם חסר תזונתי.
היא גם מנהלת פורום תזונה קלינית ברשת, והיא ממליצה שם בחום על המון מוצרי חלב.
את הקשרים של בכירי מערכת התזונה והבריאות בישראל ניתן למצוא בכל נקודת מפתח בבתי וקופות החולים, באקדמיות ובבתי הספר לתזונה, בקבלת מלגות וקרנות סקר או מחקר מהתעשייה.
ואין מה לעשות, הכסף הגדול נמצא שם, אצל חברות התרופות ותעשיית המזון, ולא במגזר הציבורי. העבודה עם התעשיות מתגמלת ומפנקת, ושווה לעגל פינות ולקרוא מחקרים ממומנים רק של התעשייה, ולתמוך רק בתעשייה. המשכורות שוות, התנאים והיוקרה שווים, אך המחיר הוא לעולם לא להטיל במוצרי התעשייה ספק, לא בתרופות ולא במזון,
וכמובן לא להתעסק במניעה.
